גזר דין בתיק ת"ד 5365-04-10

פתח דבר

1.                 הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בגרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז-1977 וסעיף 64 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1951, גרם נזק לרכוש - עבירה לפי תקנה 21(ב9(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 יחד עם סעיף 68 לפקודת התעבורה וכן נהיגה בקלות ראש או ברשלנות - עבירה לפי סעיף 62(29 לפקודת התעבורה.

2.                 התאונה ארעה בשעת חשיכה. הנאשם נהג במונית על גשר אלנבי בכביש דו מסלולי ללא תאורת רחוב, אותה עת נסע המנוח בטרקטור תפעולי המכונה "מיול". בשלב מסוים הבחין הנאשם ב"מיול" שנוסע לפניו, הסיט רכבו שמאלה ופגע עם חלקה הימני קדמי של המונית בגלגל השמאלי אחורי ובארגז המיול, הארגז פגע במסגרת הבטיחות שהותקנה במיול, כתוצאה מכך נפצע המנוח אנושות ונפטר מפצעיו ארבעה ימים מאוחר יותר.

3.                 הפגיעה ב"מיול" גרמה להתהפכות המונית והמשך הסעתה על גבה למרחק של כ-25 מטרים. כל הממצאים בזירה העידו על כך שהתאונה ארעה בנתיב הימני בו נסע ה"מיול", הממצאים לא אפשרו לקבוע את מהירות נסיעת הנאשם, טענתו כי נסע במהירות 50-60 קמ"ש וכי נהג ה"מיול" לא הדליק אורות, שוחזרה בניסוי ותוצאותיו היו כי גם בתנאים אלו לנאשם היה שדה ראיה שנע בין  150-186 מטרים (תלוי אם הדליק אורות גבוהים).

4.                 כפי שקבעתי בהכרעת הדין, בין אם התכוון הנאשם לעקוף משמאל את המיול אך נכשל לעשות כן בבטחה ובין אם הסטת ההגה שמאלה בוצעה על ידו כתגובה אינסטינקטיבית לשם מניעת הפגיעה חזית -אחור, עדיין מדובר ברשלנות בנהיגה הנובעת מאי שמירת מרחק עצירה מספיק מהרכב שלפנים ומחוסר תשומת לב.   הטענה כי ה"מיול" סטה לשמאל לא התקבלה על ידי, נוכח הממצאים בזירה ועדותו של המהנדס בן הראה, לפיו כל העת ה"מיול" היה בזווית ישרה ביחס למונית, הכל כאמור בהכרעת הדין.

העונש הראוי למי שגרם למותו של אדם בנהיגתו הרשלנית

5.      לאחר שהכרעתי כי הנאשם התרשל בנהיגתו, נותר עתה לקבוע את עונשו -  מלאכה קשה אף יותר ממלאכת הכרעת הדין. יפים לענין זה דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"פ 548/05 מאירה לוין, וכך אמרה:

"אין לכחד כי קיים קושי פנימי אמיתי לגזור את דינו של אדם, שהוא ביסודו ישר דרך ובר לבב, למאסר מאחורי סורג ובריח. עם זאת נראה כי בית המשפט לא יצא ידי אחריותו ומחוייבותו לחברה אם יסטה מקו ההחמרה בענישה, הנדרש בתאונות קטלניות, במקרה שנסיבותיו האמיתיות אינן חריגות. שחיקתה של מדיניות הענישה המחמירה סופה שתפגע פגיעה קשה במאמציה של החברה הישראלית להתמודד בדרך יעילה עם המוות בדרכים. היא תגרע מתפקידה המרכזי של מערכת בתי המשפט בקביעת אמות מידה להתנהגות הציבור בנהיגה בדרכים, ובחינוך להחדרת ערכים חשובים בתחום זה."

6.      סעיף  64 לפקודת התעבורה תשכ"א-1961 קובע עונש מינימאלי של 6 חודשים ועונש מקסימאלי של 3 שנים.

ברע"פ 2842/96 כחלון נאמרו הדברים הבאים:

"הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו עם עבירות כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים, משמעות הדבר היא שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. צר לי על כך אולם דומני שאיש לא יחלוק שהשעה צריכה לכך". 

ב רע"פ 4261/04 יעקב פארין   נקבע במפורש כי הכלל הוא מאסר מאחורי סורג ובריח ורק במקרים חריגים ניתן לשקול המרתו בעבודות שירות, "... דרך המלך במקרים בהם עסקינן היא הענישה במאסר בפועל" . (דברי השופט רובינשטיין בע"פ 783/07   חאלד עתאבה  

ב ע"פ 6755/09 ארז אלמוג  נקבעו שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות:

"האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".

טיעוני הצדדים לעונש

7.                 ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שיעלה על 6 חודשים, מאסר על תנאי, פסילת רישיון לתקופה ממושכת ופסילה על תנאי, באופן שיהלום את חומרת העבירה.

לנאשם הנוהג משנת 1989,  16 הרשעות קודמות רובן ברירות קנס (חניה, חגורת בטיחות, רישיון רכב, הפרעה וסיכון לתנועה, שתי עבירות של מהירות ועוד)

8.                 ב"כ הנאשם הציג אסופת גזרי דין, לדבריו עולה מהם כי נגזרו על נאשמים כדוגמת הנאשם שבפני עונש של ששה חודשי מאסר שרוצו בעבודות שירות. באותם גזרי דין בהן נגזר העונש בעבודות שירות, פורטו נסיבות אישיות יוצאות דופן של הנאשמים:

ב ת"פ 8049/09 מאור חזן - נאשם בן 18 הורשע על סמך הודאתו בהריגת חברו הטוב, לקח אחריות על מעשיו והביע צער עמוק, נפצע קשה בעצמו ומאז התאונה מצבו הנפשי לא שפיר בלשון המעטה.